פודקאסט המסכה דור 2 – פרק 11 עם שירלי יובל יאיר

דברים שלמדתי משירלי יובל יאיר :

הפודקאסט שלה ״ להנות מהדרך ״ הוא בעצם פגישה ושיחה על חווית החיים של המרואיין
המסננת או במילים אחרות מצפן המרואיינים שלה הוא  הסקרנות שלה.
ממאיר שליו היא למדה על אומנות הסבלנות וזה שריר שהיא שוקדת לטפח אותו.
היא אומרת על עצמה  בהקשר של המטפלת ש – אתה מטפל כמו האדם שאתה וגבולות הטיפול משמעותיים בעיניה בעיקר מצידו של המטופל כי לפני ואחרי הכל היא לא האישיו בטיפול.
היא מתקוממת על זה שרואים בה את נושאת דגל החיוביות היא יודעת גם לשבת בתוך העצב ומנגד מצלמת לתודעה שלה כל הזמן את הטוב.
יש לה קהילת שרירים מאוד מפותחת שעוזרת לה בתוך עולם של גם וגם והרשות להיות בעולם הגם וגם זה חסד שקיבלה מהבית שגדלה בו.

אומרים עליה שהיא יודעת ללמד לעומק בקלילות ושזו אחת המחמאות הכי שוות שקיבלה.
חוץ מזה דיברנו כמובן על מסיכות ולמרות שהייתה שם התנגדות בהתחלה היא התפוגגה כשהחלפנו את הדיבור על מסכות בדיבור על שינויים אלו שהסכימה לקבל אותם, ואלו שקשה לה לוותר עליהם.
השהייה תחת מסכת הגבס הייתה מקום מוכר לה למה ? כי הוא בעצם גרם לה שהות במקום שטוב לה איתו – בתוך עצמה.
ואז התהפכו קצת היוצרות  ומבלי משים ואולי כן שירלי התיישבה לכמה דקות בעמדת המראיינת נו, סוג של התגשמות חלום שעזר לי גם להבין ולהסביר את הסיפור שלי עם מסכת הגבס ומה בעצם הפודקאסט הזה בשבילי .
ודיברנו גם עוד  על האושר והאישור שלצידו ובשביל זה שוט תלחצו  פליי ומקווה שתהנו .
תודה שירלי על שיחה לא מובנת מאליה בכלל.

תובנות מפתח מהפרק (Key Takeaways):

הנה סיכום של עיקרי השיחה ב-4 נקודות תמציתיות, המתמקדות בתוכן הראיון עצמו:

הבחירה בשקט הפנימי לפעמים הצעד הכי אמיץ הוא לא להילחם בעולם בחוץ, אלא להסכים להקשיב למה שקורה בפנים. היכולת להוריד את הווליום של הסביבה מאפשרת לנו לזהות את הקול האמיתי שלנו.

כוחה של פגיעות כעוגן דווקא במקומות שבהם אנחנו מרגישים הכי חשופים, שם טמון החיבור העמוק ביותר לאחרים ולעצמנו. הסדקים הם לא תקלה, הם הדרך שבה האור והחמלה מצליחים להיכנס פנימה.

המסע אל מעבר למסכה אנחנו משקיעים שנים בבניית דמות שתגן עלינו, אך הרגע המרגש באמת קורה כשאנחנו מעזים להניח לה. החופש האמיתי מתחיל בנקודה שבה אנחנו מפסיקים להסביר ופשוט מתחילים להיות.

נוכחות ברגע הפשוט אין צורך בהישגים גרנדיוזיים כדי להרגיש משמעות. הריפוי נמצא ברגעים הקטנים של כנות, במבט עין, בנשימה, ובקבלה מלאה של כל מה שנוכח כאן ועכשיו.

מהי בעצם ה"פסיכולוגיה של היש" בשיחה?

שירלי מזכירה לנו שלא מדובר בהתעלמות מהקושי, אלא ביכולת להאיר את מה שכן עובד. זהו המבט שמחפש את הכוחות והמשאבים גם כשהמציאות סוערת או מעייפת, מתוך הבנה שהטוב תמיד נוכח לצד הכאב.

החוסן הוא לא שריון קשיח שלא נשבר, אלא הגמישות לחזור לעצמנו אחרי הנפילה. דרך השיחה אנחנו מגלים איך השאלות הנכונות יכולות להפוך לעוגנים של יציבות, ולעזור לנו לנוע בתוך אי-הוודאות בנשימה עמוקה.

השילוב של שירלי בין מילים, מוזיקה וטיפול מראה שהיצירה היא לא פריבילגיה, אלא כלי הישרדות. היא מזמינה אותנו להשתמש בדמיון ובביטוי האישי כדי לכתוב מחדש את הסיפור שלנו, ולתת צבעים חדשים למקומות האפורים ביומיום.

ההבנה שאושר הוא לא יעד רחוק להגיע אליו, אלא מיומנות שאפשר להתאמן עליה כאן ועכשיו. לקחת איתנו את היכולת להכיר תודה על הקיים, להסכים להיות אנושיים ופגיעים, ולדעת שתמיד יש לנו בחירה לאן להפנות את המבט.

בן 60, נולד בקיבוץ יטבתה וכיום גר בבנימינה. נשוי ויש לו 3 ילדים עלמה אלון ואייל.
מבכירי צלמי האופנה והפרסום בארץ שעשה שינוי, למד פוטותרפיה { הצילום ככלי טיפולי } במוסררה בי״ם.
פוטותרפיסט ומנחה סדנאות בארגונים תחת הכותרת צילום מחולל שינוי, סדנאות שינו, ניהול וחיבור ארגוני באמצעות אלמנטים מעולם הצילוםץ יוצר הפודקאסט המסכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *