אסקפיזם זה לא מילה גסה
קצת אסקפיזם, מותר לא ?
אם תשאלו אותי מאיפה הכסף
אז אין כסף.
אם תשאלו את תמר
היא תגיד לכם שזה ממש לא מעניין
ושזו הזדמנות אחרונה אחרונה אולי
לטייל ככה כל המשפחה.
להלן – הצודקת.
11.11.25
הקצינה שלנו בחל״ת
הלוחם לעתיד מתגייס רק עוד חודש
והינוקא בי״ב
לימודים והוא ?
זה ממילא לא משהו שמתכנס.
ואנחנו ההורים ?
פשוט סגרנו תאריך בהתאם ביומן.
אני אוהב לתכנן טיולים
טיסות, מלונות, השכרות רכב
זה מפעיל לי את הגלגלים במוח
מסעיר את הדמיון
בעולם מקביל או עתידי
נראה שאולי הייתי אפילו נהנה
להתפרנס מזה.
וכן לאן נוסעים ?
כי בכל זאת זה לא
שיש לנו את כל הכסף בעולם
אז, איטליה
3 ימים ברומא
4 ימים באומבריה ודרום טוסקנה.
פעם אחרונה שהיינו ככה כל המשפחה
היה אי שם ב 2019 באנדרוס
ואיך נגיד את זה בעדינות
אנחנו התבגרנו
והילדים שלנו תמיד ישארו הילדים שלנו
אבל הם כבר מזמן לא ילדים.
תוך שנייה וחצי הם הגדירו אותנו
כמאותגרים טכנולוגית
ואני פשוט שחררתי
מה שנקרא טקטקו אותה בטיקטוק
ותמליצו לנו על כל דבר אפשרי
כי אנחנו הרי כבר נכנענו מזמן.
כמה זה משחרר שלא צריך לדאוג יותר
לשמור עליהם שלא יעלמו לנו מהעינים
להפך
עופו לכם גוזלים חמודים שלי
נפגש עוד שעה
בהמבורגר שראיתם בטיקטוק.
ואיטליה, כמו איטליה
יפה למות וטעימה שחבל״ז.
והסופרים?
עזבו את המחירים
המבחר, והיופי
ואיך שהכל מסודר וארוז
מה שנקרא
לא התגעגעתי לרמי לוי.
וכנראה הייתה מעלינו השגחה פרטית
כי שבוע באיטליה בנובמבר בלי גשם
זה באמת משמיים.
והכי כיף זה הביחד
לא שמעתי את תמר צוחקת ככה
כבר הרבה זמן.
לא מודאגת מכלום
פשוט נוכחת ומתמוגגת
מ 3 הילדים האלו
שגדלו לנו מתחת לכנפיים
צמוד צמוד
והפכו לשלישייה שכזאת.
וכן בלהט הימים האלו
קל להגיד, מי זוכר ?
וזה נראה כמו לפני 100 שנה
אבל לא.
זה היה ממש כאן מעבר לפינה
ודווקא עכשיו
שהגדולה חזרה לצבא
ואת האמצעי מטרטרים בטירונות יחידה
והקטן, עושה חיים
כי זוכרים?
הוא ובי״ס זה ממש לא מתכנס.
דווקא עכשיו אני נוצר יותר מתמיד
את הרגעים הקסומים האלו של הביחד
באמצע נובמבר 25.
תקראו לזה אסקפיזם
ואני שוב מודה
שתמר תמיד צודקת.
בלוג מצויין, תמונות נהדרות. מרגישים את האהבה והערכה שלך למשפחה!! ו…
Escapism is the only way to survive in this crazy world!!
תודה בוני- כן התברכתי – כולנו – על שלוחות ברוריה שפרוסות בכל מקום
חמש דקות, ככה באמצע היום. שנייה, קוראת את הפוסט שלך. כמה אני אוהבת לקרוא את מה שאתה מעלה על הנייר הדיגיטלי. תמיד מתחברת אל מה שאתה כותב, ומתרגשת.
זה מאוד משמח אותי ההודעה הזאת – איזו תקופה אנחנו עוברים פה…..
מזל שבבנימינה כמעט ואין אזעקות…
חושב הרבה על הבית בקצה השורה – זה פשוט לא נתפס שאין שם את מי לבקר, להכנס, להגיד שלום.
רק כותב את זה והדמעות זולגות מעצמן.
תודה טלי – משתדל לשמר לי איים של שפיות בתוך הכאוס שייש פה עכשיו
תודה רבה על האסקפיזם, היה לי נחוץ כל כך. שקעתי במילים ובתמונות הנהדרות.
חיבוק חם לך ולתמר!
נ.ב. וחברה טובה שלי תמיד אומרת שאת כל הכסף שאין ושיש, היא משקיעה בחוויות ולא בחפצים.
חיבוק חם חזרה – חייבים קפה !