פודקאסט המסכה דור 2 – פרק תשיעי עם נעה בן נון מלמד

נועה הייתה ״המורה״ שלי לצילום
אמצע שנות ה 90
החוג לצילום במכללת הדסה בי״ם
היה המקום ללמוד בו צילום.

הרבה מים עברו בירדן ובכל מקום מאז
ואיכשהו ממרחק השנים והגילים
שמרנו על קשר.
לקח זמן ובסוף אזרתי אומץ
שאלתי אותה אם תסכים
לשיחה איתי בפודקאסט
והיא ישר הסכימה
ואני נכנסתי ללחץ.

קודם עשינו מסיכת גבס
שהינו בה.
יותר נכון נועה שהתה
ואני צילמתי את ההשתהות.

אחר כך ישבנו לשיחה
על מה דיברנו ?
על הלימודים בהדסה
מה זה הוראה בשבילה
ורק זה כבר היה מרתק.

משם עברנו לדבר על יצירה
על התהליך והחופש ליצור
על המרחק אליו היא לוקחת את הצילום
למחוזות רחוקים מאוד מכאן
ושבעצם יש להם מקום
בכל מי שמתבונן ביצירות שלה.

וכן דיברנו כמובן גם על מסכות
לפעמים הרגשתי כאילו היא מדברת אותי
רק הרבה יותר עמוק.
כנראה שזה לא סתם
שנשארנו בקשר ממרחק השנים.

מזמין אתכם לצלול איתנו לשיחה הזאת
זו שיחה שצריך לקחת מרחב בשבילה
היא הולכת במחוזות
שיש בהם קצב אחר.

האזנה נעימה

תובנות מפתח מהפרק (Key Takeaways):

  • שורשים בהדסה: שיחה ששורשיה נטועים באמצע שנות ה-90 בירושלים, במוסד שנחשב לחלוץ לימודי הצילום בארץ.

  • ההשתהות כגשר: תהליך יצירת מסכת הגבס כלל שהייה שקטה בתוך התבנית ותיעוד צילומי של רגע ההמתנה, מה ששימש כהכנה חושית לשיחת העומק.

  • צילום מופשט כמרחב אישי: נועה לוקחת את המדיום הצילומי למחוזות רחוקים ומופשטים, המאפשרים לכל מתבונן למצוא בהם את מקומו הפרטי.

  • פילוסופיה של זהות: דיון מעמיק במהות המסכה, תוך זיהוי נקודות השקה מפתיעות בתפיסות העולם של המורה והתלמיד.

מהי משמעות הקשר בין נועה בן-נון מלמד לעידו לביא בפרק זה?

הקשר החל בשנות ה-90 במכללת הדסה, שם שימשה נועה כמורה לצילום של עידו. הפרק בוחן כיצד הקשר המקצועי והאישי התפתח לאורך שלושה עשורים והפך לדיאלוג אמנותי שבו הגבולות בין מורה לתלמיד מיטשטשים לטובת חקירה משותפת.

התהליך המקדים כלל לא רק את יצירת המסכה אלא גם שהייה מכוונת בתוכה ותיעוד צילומי של רגע ה”השתהות”. פעולות אלו יצרו “מרחב” ושקט שאפשרו לשיחה להתנהל בקצב שונה, המזמין צלילה עמוקה יותר לרבדים של זהות וייצוג.

נועה רואה בצילום כלי לביטוי חופשי שחורג מהתיעוד הטכני. היא מובילה את הצילום למקומות מופשטים, שבהם התמונה אינה מספקת תשובות חד-משמעיות אלא מזמינה את המתבונן להכניס לתוכה את עולמו הפנימי ופרשנותו האישית.

השיחה עוסקת במסכה לא רק כחפץ פיזי אלא כפילוסופיה של זהות. עידו מציין כי תובנותיה של נועה על המסכה הדהדו בו בעוצמה, עד כדי תחושה שהיא מצליחה לבטא את מחשבותיו שלו ברובד צלול ועמוק יותר.

בן 60, נולד בקיבוץ יטבתה וכיום גר בבנימינה. נשוי ויש לו 3 ילדים עלמה אלון ואייל.
מבכירי צלמי האופנה והפרסום בארץ שעשה שינוי, למד פוטותרפיה { הצילום ככלי טיפולי } במוסררה בי״ם.
פוטותרפיסט ומנחה סדנאות בארגונים תחת הכותרת צילום מחולל שינוי, סדנאות שינו, ניהול וחיבור ארגוני באמצעות אלמנטים מעולם הצילוםץ יוצר הפודקאסט המסכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *