פודקאסט המסכה – פרק רביעי עם יעל רייך
אם היו מבקשים ממני לעצום את העיניים ולהגיד הכי בשלוף איזו מילה עולה לי
כשאני חושב על יעל רייך הייתי אומר – מיסתורין.
היא אחת הדמויות היותר מסקרנות שהיו ועדיין בעולם האופנה בארץ
יופי אחר , לא מפה, לא ברור, מסתורי, אוונגרדי, אלטיסטי.
סשן הצילומים איתה בפרוייקט המסכה היה אחד החזקים שבהם.
ואחריו הייתה דממה.
דממה שהייתה לי קשה להבנה.
היו רגעים שממש חשבתי שפגעתי בה
אחרת לך תסביר את ההעלמות שלה מכל מה שקרה אחרי זה.
בסוף אזרתי אומץ ושאלתי אותה אם תסכים להתראיין לפודקאסט שלי
ויעל ישר אמרה כן, בטח, בשמחה.
לא מזמן נסעתי לבית היפואי שלה לראיין אותה
שקענו שם לשיחה מרתקת בעיניי
על הנוכחות שלה בעולם האופנה, על הילדה ההיא
שמרגע שעמדה על דעתה הבינה שהיא לא ממש שייכת
שיש מקומות אחרים בעולם שבהם תהייה אולי מובנת יותר.
יעל רייך היא דמות מורכבת, לא תמיד קלה להבנה בעיניי הסביבה
ואני כל כך שמח על השיחה הזאת
כי לפחות אני מבין אותה קצת יותר עכשיו
כי אי אפשר שלא להתאהב בכנות שלה, בישירות הבלתי מתפשרת.
וכן הבנתי למה היא לא באה לתערוכה שלי
וכל כך שמחתי שאפשרנו לעצמנו לפתוח את המקום הזה
להבין טוב יותר אחד את השנייה.
ואיזה כיף שבסוף יעל בחרה לחזור לפה, ליפו
עולם האופנה היה חסר אם לא הייתה פה
וכולנו כל כך נשכרים מהנוכחות שלה בו
כי היא מביאה איתה משהו אחר
כזה ששווה להקשיב לו.
תובנות מפתח מהפרק (Key Takeaways):
השתיקה כחלק מהמסכה: השתיקה הממושכת והלא מוסברת של יעל לאחר סשן הצילומים האינטנסיבי הפכה לחלק מהמסתורין ומהחומות המקיפות אותה.
תודעת ה”זרה”: יעל חושפת כי מאז ילדותה ליוותה אותה התחושה שהיא “לא מכאן”, וכי השפה המדוברת סביבה אינה השפה שבה היא חולמת.
הבית היפואי כעוגן: המעבר מהאור הקר של הסטודיו לאינטימיות של הבית ביפו אפשר למסכה האוונגרדית לנשור לטובת וידוי כנה.
יופי כשפה זרה: הנוכחות של יעל מגדירה מחדש את מושג היופי בטריטוריה שבין האמנותי לחידתי, הרחק מהסטנדרטים המקומיים.
מדוע יעל רייך נחשבת לאייקון של ה"אחר" בעולם האופנה?
היופי של יעל רייך נתפס כיופי אוונגרדי ואלטיסטי, המזכיר תרבויות רחוקות ואינו מתמסר להגדרות המקומיות המקובלות. היא משלבת נוכחות מרוחקת ומסוגננת עם נשמה שנותרת חתומה, מה שמייצר סביבה הילה של מסתורין וזרות.
מה הייתה משמעות השתיקה של יעל רייך לאחר הצילומים בפרויקט "המסכה"?
לאחר סשן צילומים טוטאלי, השתררה דממה ממושכת שעוררה בקרב המראיין חשש לגבי השפעת התהליך האמנותי על יעל. בדיעבד, השתיקה הזו התגלתה כחומה בלתי נראית של זרות, שהייתה שלב הכרחי לפני היכולת לקיים שיחה כנה וחשופה.
כיצד יעל רייך מגדירה את תחושת חוסר השייכות שלה?
יעל מתארת מסע פנימי בעקבות תחושת זרות כרונית המלווה אותה מראשית דרכה. היא מחפשת מקומות בעולם שבהם תחושה זו תתחלף בהרגשה של בית והבנה עמוקה, ומגלה כיצד האמנות משמשת לה כמרחב שבו הזרות הופכת ליצירה.
מה הקשר בין "הבית" לבין "המסכה" בפרק עם יעל רייך?
הבית היפואי משמש כעוגן פיזי ורגשי עבור יעל, דמות שחשה תמיד “זרה”. המפגש בביתה אפשר לקלף את שכבות המסתורין ולגלות את האדם שמאחורי הדימוי האסתטי המרוחק, תוך גישור על התהום שבין הדמות הציבורית לזהות האישית.
