המסכה דור 2 – פרק רביעי עם נדיה גורנשטיין
מסע הגיבורה של נדיה גורנשטיין.
ההיכרות בינו הולכת הרבה שנים אחורה
נדיה הייתה הארט דיירקטורית ואני הצלם
של הקמפיינים המאוד מושקעים ושונים
שצילמנו ביחד לסיגל דקל.
אני זוכר כבר אז ירידה לפרטים ועומקים
שלא הכרתי כמותם לא לפני ולא אחרי.
בשנים האחרונות נדיה במסע הגיבורה שלה
מסע חוצה תרבויות ויבשות
בין אומנות יפנית להקשרי תרבות סובייטים.
מסע שיש בו חיפוש של זהות
בין זרות לישראליות.
למסע הזה יש מחיר
והוא גם מפחיד לעיתים.
אם תשאלו את נדיה אין בה חרטה
להפך
המסע שלה מרתק ואין בו רגע דל.
זה מסע של הגשמה
של קול פנימי עצמתי שקורא לה
פשוט לקום וללכת.
השיחה שלנו, כמו נדיה היא שיחה עמוקה
יש בינו אפילו קווי השקה פה ושם.
מזמין אתכם להקשיב לשיחה הזאת
לכל אחד מאיתנו יש את מסע הגיבור שלו
ואולי ההקשבה הזאת
תחזק אתכם לקום ולהתחיל ללכת
לצעוד בשביל הגיבורה שלכם.
האזנה נעימה.
תובנות מפתח מהפרק (Key Takeaways):
המעבר מהדיגיטלי לפיזי: לאחר שנים מול המחשב, נדיה בחרה ביצירה בידיים ובחומר, מתוך צורך בחופש יצירתי שבו היא “הלקוחה של עצמה”.
פילוסופיית ה-Wabi-Sabi: נדיה שואבת השראה עמוקה מהתרבות היפנית, המקדשת את היופי שבחומר הלא מעובד, בהתיישנות ובפטינה (הזמן שחולף על החפץ).
מסע הגיבורה האישי: נדיה רואה בשינוי המקצועי שעברה תהליך של צמיחה מתוך קושי, הדורש אומץ להודות באי-שביעות רצון ויציאה לדרך חדשה ללא ידיעת הסוף.
שלמות מול מושלמות: אימוץ השאיפה ל-Wholeness (קבלת כל חלקי העצמי, כולל ה”צל”) על פני מושלמות (Perfection) המכתיבה ציפיות חיצוניו
מהי חווית "המסכה" עבור נדיה גורנשטיין?
עבור נדיה, חסימת הראייה תחת מסכת הגבס אילצה אותה לעבור לחוש השמיעה ולגלות מחדש את רעשי הרחוב והסטודיו. היא תיארה זאת כחוויה מדיטטיבית ומשחררת המאפשרת שהייה עם העצמי ללא צורך בייצוג חיצוני או ב”מסכה” המקובלת.
איך משפיעה תרבות יפן על עבודתה של נדיה גורנשטיין?
נדיה מושפעת עמוקות מתפיסת ה-Wabi-Sabi היפנית ומשתמשת בטכניקות טקסטיל מסורתיות כמו “בורו” (Boro) ו”סשיקו” (Sashiko). עבורה, האמנות היא דרך לשהות בתוך תהליך היצירה עצמו, תוך מתן כבוד לחומרים קיימים ולזיכרון התרבותי שהם נושאים.
מאיזו "פרסונה" נדיה גורנשטיין בחרה להיפרד?
עם השנים, נדיה פועלת להסרת מסכות חברתיות כמו “המעצבת המתוחכמת” לטובת אותנטיות מוחלטת. היא משתפת כי ככל שהיא מתבגרת, היא זקוקה לפחות פרסונות ושואפת לחבר את כל חלקי אישיותה בגישה של “What you see is what you get”.
מהו תפקיד הזיכרון ביצירה האמנותית של נדיה גורנשטיין?
עבודותיה עוסקות בזיכרון אישי ותרבותי, החל מהשורשים הרוסיים ועד להתמודדות עם זיכרון שחומק. היא משתמשת בחפצים ובצעצועים ישנים כדרך לשחזר עבר ולשאול שאלות על זהות ועל ה”חוט השני” המחבר בין תחנות חייה.
