רגע – זה היא או הוא ?
מצד אחד זה וירוס סימן שזה זכר
מצד שני השם קורונה – סיומת ה סימן לנקבה.
בקיצור מבלבלת, לא סגורה על עצמה.
אולי בגלל זה כל כך קשה להבין אותה
מין סוג של אנדרוגינוס
מבולבל שכזה.
מתעתע ומחליף זהויות
54 שנים
זה מס החורפים שלי עד כה
54 שנים מלאי ארועים, רגעים מרוממים
טרגדיות,שמחות קטנות, שמחות גדולות
אהבה אחת גדולה
3 ילדים
בת ושני בנים
וכלבה בת שנה
חיים שלמים.
כזה עוד לא דמיינתי
ותאמינו לי יש לי דמיון פרוע
ומה שקורה אצלי בחלומות זה בכלל
יכול לפרנס אוגדות של פסיאכטרים.
פרויד ואני היינו חוגגים נראה לי.
לפני כמה חודשים
היא פשוט נחתה פה
לאט לאט אבל מהר מהר
כפתה עלינו מציאות דמיונית לחלוטין.
המחשבה כמה מהר אנחנו מסתגלים
מטלטלת ומפחידה
אותי היא מחזירה ישר לזמנים אחרים
בהם השתנתה לאנשים המציאות
והם הסתגלו והסתגלו
עד שלא היו.
ובעיקר
אין במה להיאחז
שום נסיון קודם לא תופס פה
תובנות, מסקנות, קונספירציות
הכל הולך.
וה zoom – מה איתו ?
ילך, יישאר ?
למה נחזור אחרי שזה יגמר
אם זה יגמר בכלל?
אני הולך אם ההרגשה שזה היה קצר מדי
לא מספיק ארוך כדי לשנות
להפוך הרגלים
באמת לטלטל אותנו
כל כך חזק
ככה שבאמת יבוא שינוי.
יש ימים שאני משתבלל
ויש ימים שאני מטייל בחוץ – מדמיין
רק דברים טובים.
יש ימים שאני מסתער יורה לכל עבר
מלא תוכניות ומחשבות
ויש ימים של כלום.
״ נד, נד, נד, נד
רד עלה עלה ורד״
המון שירים רצים לי בראש
לכל אחד משפט, כזה שמתאים.
מתאר רסיסים של הוויה.
מתחברים לרגע ושוב
מאבדים משמעות.
״ מה יהיה בסופנו ?
השמיים עמדו מלכת
אלמלא השעון שתיקתק
לא ידענו שכה רחוקים
אנו כבר מהבוקר״
ובעיקר חסרה לי הפרספקטיבה
קשה להבין מעין הסערה
מה גודלה שם בחוץ.
כמה הרס היא זרעה
כמה חורבן השאירה אחריה
היכן לא הייתה
לא השאירה את חותמה כלל.
לאחרונה
נתקלתי ככה במקרה
במוזיאון הקורונה.
מעולם לא חשבתי על מוזיאון וירטואלי
שיש בכלל דבר כזה
שזה בכלל אפשרי
אולי כי אני כזה מרובע
שונא שינויים יחייה.
הוא מרתק המוזיאון הזה
סיפור שלם מסופר רק בתמונות
כאלו שממחישות
בלי הרבה דרמה
מציאות הזוייה ומטורפת
קשה לתפיסה ולאחיזה.
עוד יבוא הזמן לסיכומים
תילי תילים של מילים
כבר נכתבו ועוד ייכתבו
ואנחנו נוכל להגיד
היינו פה.
אנחנו אלו שזכו
או קוללו
אלו שחיו בזמן ההוא
זמן קרונה.
Comments
שלום רב.
גיליתי את הבלוג המעניין והצילומים היפים שלך ואשמח אם יקבל במה בפרויקט "פרפרים – הבלוגוספרה שלנו". פרויקט המופעל בהתנדבות וללא כוונות רווח.
להתרשמות:
https://isra-parparim.blogspot.com/
בקהילת פרפרים מאוגדים בלוגרים עצמאיים מפלטפורמות כתיבה שונות ובלוגרים שמצאו בית בפרפרים לאחר שאתר פרוייקט רשימות מבית קונספציה היוקרתי ירד מהרשת לאחר 16 שנה באפריל השנה.
נשמח לצרף גם את בלוגך. פניה להצטרפות:
m.parparym@gmail.com
[…] בימי הקורונה האלו שנדמה שאין להם סוףאני מברך יותר מתמיד על הבית בבנימינהגבעת הפועל קוראים לשכונה שאנחנו גרים בה.שכונה של פעם אני קורא לה.הכבישים לא ממש סלוליםהבתים בקצה השכונה גובלים בשדותאמא של תמר נולדה פהגרה עד גיל 8 ביחד עם משפחתו של אהוד מנור״תכנסו בערב יש ריבה מתות גינה״זו גם שורה מהשיר ״ ימי בנימינה ״וזו גם חתיכת הסטוריה משפחתיתבבית הקטן בו גרו סבא וסבתא של תמרהיתה חלקת תותים קטנה באחורי הביתבערב, רגע לפני שירד היוםהייתה סבתא אניה עומדת על המרפסת הקדמיתומזמינה לקפה עוגה וריבת תות גינה.את סבתא של תמר לא הכרתיאת הבית הקטן עוד זכיתי לראותהסצנה הזאת היא בדמיוני כמובןהשורה מהשיר – אמיתית לגמרי. […]