הקמטים של הלב
נתחיל מהסוף.
בסוף הפרק אני שואל את קרן מה היית אומרת לנערה מגבעת עדה
ביום ההוא שיצאה ונסעה לתל אביב, רגע לפני שהחיים שלה השתנו
לבלי הכר.
שווה להקשיב לשיחה הזאת ולו רק בגלל הביטוי שקרן טובעת שם
במקום ההוא שהיא מדברת על הקמטים שבלב – אח איזה ביטוי לפנתיאון המילים.
זה אחד הפרקים המורכבים בעיניי בפודקאסט הזה
מודה שחששתי ממנו מאוד לפני שהוקלט.
זו שיחה לא פשוטה, פילוסופית אפילו לעיתים אפשר לומר.
כמי שנמצא כל חייו מהצד שלו של העדשה { מאחוריה }
זה לא פשוט לשמוע על המרחב שבעיניי קרן נתפס כמצמצם במהות שלו.
קרן מיכאלי זו שכבשה את העולם הזה
בקסם ובנוכחות שייש רק לה
ברחה ממנו בעור שיניה.
האזיקים שהעולם הזה כבל אותה בהם
היו כאלו שהיא לא הייתה מוכנה להושיט את ידיה אליהם.
היא ברחה מעולם ששאב ממנה את הנוכחות הפנימית שלה
והיא פשוט לא רצתה להיות שם.
אז אם אתם שואלים את עצמכם אם להקשיב לפרק הזה
תקשיבו ותאזינו לו ולו רק בשם הקול האחר שמושמע בו.
עולם הזוהר הזה שכל כך רבים רוצים להיות חלק ממנו
מקבל התבוננות שונה לגמרי דרך העיניים של קרן.
היא חיה היום חיים שקטים ואחרים לגמרי
מגדלת 3 ילדים ושוקדת על סיום עבודת הדוקטורט שלה.
היא עדיין הכי יפה בעולם כמו שכתב עליה מאור כהן
ואל העולם הזה שהיא כל כך הסעירה לפני כמעט 3 עשורים
היא פשוט לא מעוניינת לחזור
אפילו לא להציץ.
כל חזרה לשם היא חזרה לזירת הפשע מבחינתה.
אני אוהב את קרן מיכאלי אהבת נפש
משהו בה נגע בי מהרגע הראשון ההוא שהכרנו
אי שם בתחילת דרכי כשעוד הייתי אסיסטנט.
מזמין אתכם להקשיב לשיחה הזאת ומבטיח לכם דבר אחד
היא הולכת להכנס גם לכם
עמוק עמוק ללב.
היא בכלל תכננה חיים אחרים
שנים שהיא הצטיינה במשהו אחר לגמרי
השקיעה בו את כל כולה
הייתה בטוחה בקריירה שלה ככדורסלנית
בראש כבר היה לה מסלול מאורגן וברור.
ואז בגיל 19 היא קיבלה טלפון
כזה שזרק וטלטל אותה למקום אחר לגמרי
בלי שום הכנה מוקדמת
היא מצאה את עצמה מטופפת על המסלול הדוגמנות
בתצוגה היוקרתית של איב סאן לורן בפאריז
והיא אפילו לא ידעה מי הוא.
שון קוראת לזה במילים שלה
סיטואציית מצילת חיים
היא נזרקה למימי תעשיית האופנה
בלי שלמדה לשחות בו אפילו יום אחד
ומצאה את עצמה כמו דג במיים
מקפצת מיום צילומים אחד למישנהו
כובשת פסגה אחר פסגה.
ואז אחרי שהיא חיפשה את האיזונים הנכונים
את העוגנים האלו שיעזרו לה
להתמודד עם חיים של חוסר וודאות
עם יותר אודישנים של לא מכאלו של כן
היא הבינה שהיא צריכה רגע לעצור.
להבין שהחרדות, הפאניקה המחשבות הטורדניות
לא יחלפו ככה מעצמן
וככה בלי לשמוע אפילו שייש בעולם
מישהי שקוראים לה ברנה בראון
היא גילתה את הכח שבפגיעות
את ההבנה שכדי לשמור על עצמה, על הזוגיות שלה היא מפסיקה להתבייש.
ושם מהמקומות הנמוכים לכאורה
דווקא שם היא גילתה את הכחות שייש בה
היא גייסה שוב את כוחות הספורטאית שבה
אלו שלימדו אותה עיקשות והתמדה
וממשיכה להסתער על העולם הזה
קוטפת קמפיין אחר קמפיין.
שון הייתה צעירת המשתתפות בפרוייקט המסכה
משהו בנוכחות שלה ברשתות החברתיות
קרץ לי, רמז לי שייש לי פה עסק עם נשמה בוגרת
אפשר לומר עתיקה אפילו.
וכן דיברנו כמובן גם על מסכות אלו שהסירה
אלו ששומרות עליה ואלו שהיא מחכה להסיר.
מזמין אתכם להקשיב לשיחה שלי עם שון לוי
לשמוע כל צלול ועכשוי שמדבר בכנות מרגשת
על איך נראית ההצלחה במקומות הכי גבוהים שלה
מה העוגנים שעוזרים לה להתמודד איתם
וגם על ההתמודדות עם הצדדים האחרים, המוצלים יותר.
אלו שהיא מסתכלת עליהם בלבן של העיניים
לא מתביישת בהם יותר
לא מפחדת.
ההצלחה קרתה לה בין לילה, ממש כמו באגדות.
הצלחה ענקית כזאת שרואים רק בסרטים
גדולי מעצבי האופנה חשקו בדמותה
טובי הצלמים הביטו בה דרך העדשה שלהם
והיא ?
מההתחלה הרגישה שזה לא בשבילה
שסיפור האגדות הזה
מוטב שייתפר למידותיה של מישהי אחרת.
ובכל זאת עברו שנים עד שקמה והלכה
ההצלחה כמו שנהוג לומר פנים רבות לה
ולעזוב אותה ככה סתם
זאת שהביאה לה, אתגרים, עניין יוקרה ומעמד
היה תהליך ממושך ומורכב.
ישבתי עם מעיין קרת לשיחה
כזאת שמנסה להבין את הכוחות שייש בה
את הפער הזה הבלתי נתפס בין הפנים לחוץ
בין אידיאל היופי לנפש שלה שרק רצתה לברוח.
מעיין היא אישה אמיצה
יש לה דיבור שקט ורך
אבל אל תיטעו בה הוא נחרץ וברור לא פחות.
דיברנו על הדרך שלא תמיד הייתה ברורה
על החיבור פנימה, על ההקשבה לעצמי.
מעיין לא מפסיקה להשתנות, להתפתח
לשאת דגל ולהרים אותו אל על
לדבר בלי פחד גם על הסכנות שייש בעולם הזה
על המחיר שהוא גובה.
מזמין אתכם להקשיב לנו
אני מאמין שכל אחד יכול למצוא פיסה ממנו בשיחה הזאת
ובעיקר אומץ להסתכל פנימה
ולחפש את התשובות קודם כל שם.
האזנה נעימה, ואם אהבתם
תעשו לייק, בקשו לעקוב
ובעיקר שתפו אותי, מעניין אותי לשמוע.
אם היו מבקשים ממני לעצום את העיניים ולהגיד הכי בשלוף איזו מילה עולה לי
כשאני חושב על יעל רייך הייתי אומר – מיסתורין.
היא אחת הדמויות היותר מסקרנות שהיו ועדיין בעולם האופנה בארץ
יופי אחר , לא מפה, לא ברור, מסתורי, אוונגרדי, אלטיסטי.
סשן הצילומים איתה בפרוייקט המסכה היה אחד החזקים שבהם.
ואחריו הייתה דממה.
דממה שהייתה לי קשה להבנה.
היו רגעים שממש חשבתי שפגעתי בה
אחרת לך תסביר את ההעלמות שלה מכל מה שקרה אחרי זה.
בסוף אזרתי אומץ ושאלתי אותה אם תסכים להתראיין לפודקאסט שלי
ויעל ישר אמרה כן, בטח, בשמחה.
לא מזמן נסעתי לבית היפואי שלה לראיין אותה
שקענו שם לשיחה מרתקת בעיניי
על הנוכחות שלה בעולם האופנה, על הילדה ההיא
שמרגע שעמדה על דעתה הבינה שהיא לא ממש שייכת
שיש מקומות אחרים בעולם שבהם תהייה אולי מובנת יותר.
יעל רייך היא דמות מורכבת, לא תמיד קלה להבנה בעיניי הסביבה
ואני כל כך שמח על השיחה הזאת
כי לפחות אני מבין אותה קצת יותר עכשיו
כי אי אפשר שלא להתאהב בכנות שלה, בישירות הבלתי מתפשרת.
וכן הבנתי למה היא לא באה לתערוכה שלי
וכל כך שמחתי שאפשרנו לעצמנו לפתוח את המקום הזה
להבין טוב יותר אחד את השנייה.
ואיזה כיף שבסוף יעל בחרה לחזור לפה, ליפו
עולם האופנה היה חסר אם לא הייתה פה
וכולנו כל כך נשכרים מהנוכחות שלה בו
כי היא מביאה איתה משהו אחר
כזה ששווה להקשיב לו.
מכירים את הביטוי מיים שקטים חודרים עמוק ?
ככה בדיוק זו השיחה הזאת עם מיקי ממון.
בשנות ה 90 העליזות מיקי הייתה בפאריז – מדוגמניות העל הישראליות של התקופה ההיא.
מיקי עבדה עם גדולי המעצבים של התקופה שלא לומר הייתה גם המוזה של חלק מהם.
ז׳אן פול גוטייה עיצב את קולקציית החרדים המפורסמת שלו בהשראתה.
ואז היא עצרה הכל, חזרה הבייתה, למצוא אהבה, בית , משפחה.
בתצוגות האופנה של מסיימי שנקר ושבוע האופנה היא עדיין מהמבוקשות שבדוגמניות
יש משהו באופן שהיא מגישה ולובשת בגד, אינטיליגנציה שייש רק לה.
אם תשאלו אותה היא תגיד לכם שקודם כל היא אמא של אדי ואלה
רק אחרי כך היא תגיד לכם שהיא אוהבת וינטאג׳.
אני יכול להגיד לכם ששהיא מצטנעת ואני קורא לה הכוהנת הגדולה של הוינטג׳ בישראל.
היא דור שני במשפחה לעולם הדוגמנות ומנהלת יחסים מורכבים עם העולם הזה.
למיקי יש אצלי הרבה יותר ממקום חם בלב.
איפה שהוא לפני כמה שנים נקשרנו אחת לשנייה, היא אולי היחידה בעולם הזה שייש לי איתה דיבור פתוח וכנה בלי מסכות, תרתי משמע.
השיחה עם מיקי מתחילה בשקט ולאט לאט פותחת מבערים.
היא נוגעת בנימי נפשה של מיקי, במקומות שחשוב לה הבעלות עליהם.
ביקי בוחרת ובוררת מילים באומץ, מסירה ומשילה מסכה אחר מסכה.
מזמין אותם לצלול לשיחה הזאת ביננו – אותי היא ריגשה במיוחד.
האזנה נעימה – עדו.
