לפני כמעט 3 שנים כשעוד כתבתי למגירה בלי לדעת או אפילו לחלום שיהיה לי בלוג,
כתבתי את המילים שבהמשך.
גיליתי שחלק מהנושאים עדיין מלווים אותי,
גיליתי נבואות מצמררות.
גיליתי דברים שהתבהרו וגם כאלו שעדיין נותרו מעורפלים,
בעיקר גיליתי שאני מחובר לכל שורה שכתובה פה.

בגיל 50 ….

בגיל 50 הבנתי שכבר לא אראה את כל העולם שחשבתי שאראה

בגיל 50 התחלתי להתרכז יותר ביושבי על המקלדת

בגיל 50 עברתי מאבא כל יכול לאבא שהוא פוטנציאל תמידי לפדיחות אצל 3 ילדיי

בגיל 50 עברתי פעם ראשונה התקף חרדה…

בגיל 50 כבר מתו לי יותר מדי אנשים יקרים לליבי

בגיל 50 הבנתי שצריך להתקדם בחיים

בגיל 50 התחלתי { שוב } לאכול בריא

בגיל 50 התחלתי שוב ללמוד

בגיל 50 שאלתי את עצמי למה לא עשיתי את זה הרבה קודם

בגיל 50 התחלתי לחפש משמעות

בגיל 50 אני עדיין הכי אוהב את

בגיל 50 השלמתי , סלחתי לקיבוץ , להורי , ללינה המשותפת

בגיל 50 גיליתי שלהיות רק אני ותמר לבד ביחד זה הכי

בגיל 50 מיציתי הרבה דברים שמילאו את חיי עד עכשיו

בגיל 50 אני שמח על התובנות שבי

 

בגיל 50 יש לי הרבה יותר שאלות מתשובות

בגיל 50 יש לי פחות חברים

בגיל 50 החברים שייש לי שוים הרבה יותר

בגיל 50 אני עדיין חולם להיות עוד פעם בקרנבל בסלבדור

בגיל 50 עדיין שירים זורקים אותי לטיול בדרום אמריקה

בגיל 50 הלכתי פעם ראשונה לפסיכולוג{ית}

בגיל 50 אני עדיין לא יכול לסבול שמשקרים לי

בגיל 50 עדיין לא למדתי להיות “פוליטיקלי קורקט”

בגיל 50 אני עדיין אפיקורס

בגיל 50 הכי קשה לי עם שינויים

בגיל 50 עדיין אני שומר על הסוודרים שלי מהתיכון

בגיל 50 תמר אומרת לי שאין סיכוי שהילדים שלנו יחשבו שזה רטרו מגניב {הסוודרים…}

בגיל 50 הילדים שלי כבר צריכים אותי פחות

בגיל 50 הם עדיין קופצים עליי בחיבוק כשאני מגיע בערב הביתה.

בגיל 50 רק הידיעה שיורד שלג עדיין מסעירה את נפשי

בגיל 50 אני לפעמים חייב 1/2 שעה של שנ”צ

בגיל 50 יש לי הרבה פחות ממה שחשבתי שיהיה לי

בגיל 50 יש לי הרבה יותר ממה שאיי פעם חלמתי שיהיה לי

בגיל 50 הבנתי שאני כבר יותר קרוב ליום מותי מיום הולדתי

בגיל 50 הבנתי שאין לי עוד הרבה זמן עם ההורים שלי

בגיל 50 למדתי יותר מדי פעמים שהחיים יכולים להיגמר ברגע

בגיל 50 לפעמים נגמרות לי המילים

{ רק לפעמים}

בגיל 50 המדבר עדיין עושה לי את זה

בגיל 50 אני מתגעגע לטיולים בסיני , לנופים , לחברים

בגיל 50 כבר אין יותר אזכרות ליואב

בגיל 50 עדיין ” ערב כחול עמוק” של ריטה מזכיר לי את יואב ואני מתגעגע

בגיל 50 אני איש הרבה יותר טוב משהייתי

בגיל 50 אני מודה ליקום כולו , אשתו ואחותו על היום בו פגשתי את תמר

בגיל 50 אני עדיין מודה לשי לי על שהכירה ביננו – מה שעושה אותה בעצם ליקום….

בגיל 50 אני עדיין כועס על אנשים { הרבה יותר ממה שצריך}

בגיל 50 למדתי שאחרי הכל האדם הוא תבנית נוף מולדתו

בגיל 50 עדין תינוק בן יומו מעורר בי געגוע