למה אנחנו לא מרשים לעצמנו לעוף על עצמנו ?

 
בהקשר אחר זה קצת כמו הטור של דניאלה לונדון
מסוף השבוע האחרון
על האם את צנועה או מצטנעת ?
אני לא יודע מה איתכם
אבל אני לא כל כך נוטה לעוף על עצמי.
וגם כשאחרים עפים עלי
ישר הפולני שבי מרים ראש, מתחיל לקרקר
מין קרקור עורב שכזה.
ובואו נודה זה כיף מחמאות
ומי לא אוהב שמוחאים לא קצת כפיים
כן, אפילו באופן מטאפורי.
 

אתמול בבוקר כשקיבלתי את לאשה

וראיתי את ההפקה שעשיתי ל lancome
הרשיתי לעצמי קצת {בכל זאת פולניה] לעוף על עצמי.
בשקט פנימה שאף אחד לא ישמע
אמרתי לעצמי – פייר אם זו הייתה מודעה של לנקום
אמיתית כזאת מהמגזין בפריז – הייתי אוהב.
אח״כ העליתי סטורי באינסטגרם
וישר חשבתי לעצמי שהגזמתי
של מי ומה אני שאני עף על עצמי ככה.
וככה אני יום שלםקצת עף, קצת מוריד, קצת עף והרבה מוריד.

אז אם תשאלו אם יש לי תובנות

לא בטוח
ואם תשאלו למה
אני לא יודע אם יש לי את התשובה.
לפעמים אולי אנחנו צריכים יותר
לפרגן לעצמנו, להרשות לנו למחוא לעצמנו כפיים
ובעיקר להרגיש עם זה טוב.
וככה הגענו לחלק של המחיאות כפיים לעוד כמה א.נשים
ל סיגל אשל כהן ו Dor Mordechai מלאשה על האמון
ל Micky Mamon האחת והיחידה על הסטיילינג
ל Moran Milky על איפור מושלם
ל Avishay Masty על השיער שכל שערה שם בול במקום
לדוגמנית מליסה מקוב – שתחפשו אותה באינסטגרם
כי היא עוד לא בפייס בוק.
ול Rotem Biran Gur שתמיד מוצאת את הכי יפות שייש.

ואיך אפשר בלי כמה מילים על יופי ישראלי

החיפוש המתמיד אחרי פנים חדשות לכתבות אופנה
תמיד מעניין מרתק אותי.
כל פעם מחדש אני ממש מתרגש מערבוב המיוחד 
הארץ ישראלי הזה
הצד היותר יפה, תרתי משמע של קיבוץ הגלויות הזה
יש פה mix של יופי שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם
ויופי זה תמיד דבר שעודה עוד קצת רווחים בלב.