אז מאיפה מתחילים ?

מכירים את זה שזה מרגיש גדול עליכם
בדיוק ככה אני מרגיש
וזה לא כזה דרמתי
ובכל זאת איך אומרים
כמעט נאלמתי דום.
מפה לשם, כבר כמה ימים
אני קצת מתקשה למצוא את המילים
ולא כי אין לי מילים, כאלו יש לי בשפע
זה פשוט מרגיש לי צר מלהכיל.

אתמול בערב צצה לי הארה

לא חייבים הכל בבת אחת
אפשר כמו ארוחה טובה
לחלק את זה לכמה מנות
בקיצור – קבלו את המנה הראשונה.

אני מנסה להיזכר
מה היה הצילום הראשון שלנו ביחד, והאמת לא זוכר.
הקמפיין ראשון שלנו ביחד היה ל h&o.
גוטמן כבר הייתה אז מפורסמת דייה
אני הייתי אז ממש בהתחלה
מאיפה היה לי את האומץ
להכנס אז לנעליים הגדולות של יקי הלפרין עליו השלום
שצילם את הקטלוג לפני
אני לא יודע, זה בטח קשור לגיל.

אז עוד צילמנו בפילם

עם פולארוידים שהיינו מחממים מתחת לבית השחי
כל יום – 10 עד 12 פריימים.
צמודים לסקיצה של משרד הפרסום.
זה לא דומה לכלום ממה שקורה היום, בעידן הדיגיטלי
כאילו שנות דור מפרידות ביננו.
 
מאז אנחנו ביחד, כבר שנים
מה היה שם שחיבר ביננו, קשה לי להגיד
אולי זה השורשים הקיבוצניקים המשותפים שלנו
ובטח גם עוד הרבה דברים אחרים.
חוינו ביחד, זוגיות חדשה ומבטיחה
לידות וגם פרידה מאוד מתוקשרת
שינויים בקריירה שמתפתחת אצלה ואצלי
אהבה חדשה, חוויות של הורות, מה לא בעצם.
בקיצור ״החיים עצמם״ כמו שאומרים.

גלית חגגה 50 ביום שישי האחרון

שבועיים קודם צילמתי אותה לכתבה גדולה
זה תמיד מלחיץ , אני מודה.
חובת ההוכחה עליי, עליה, היא גדולה
מתעצמת עם השנים, שכידוע לא עוצרות.
איך צולחים את זה, שאלה טובה
כמו כל דבר צריך שתהיה שם אהבה, תשוקה
לעשייה המשותפת, לרצון לחדש, כל פעם מחדש.
וכן ממרומי הקריירה שלה, שלי
זה לא פשוט לחדש.

ממש לא מובן מאליו, להיפך.
אז אפשר לשים פה מילים גדולות כמו
נסיון, מקצוענות, פרפקציוניזם

אני בוחר לשים םה מילה אחרת – נוכחות.
כי כשאני { לפחות } בנוכחות
כל השאר מתכנס לתוך זה.
אז לא סוגרים פה מעגל
אבל כן שמים ציון דרך
כי אחרי הכל – 50 זה ממש לא בא ברגל.
ומה שנשאר לי להגיד זה תודה , גלית
שאת נוכחת ככה בחיי כבר כל כך הרבה שנים

ורגע לפני שמסיימים חייב תודה ענקית
גם לשאר הנוכחים.
ל אסף באבו על האיפור והבן אדם שאתה
ל לירז אגם על השיער והאנרגיות שלך
ל טום רוזיליו על הסטיילינג והדיוק הבלתי מתפשר.
 
ושתהיה לנו שנה טובה.