1 – הבית שלו איתו כל הזמן.
איזה זה כיף לו לשבלול שהוא יודע שבכל דקה שבא לו להשתבלל הוא יכול
כמה כח יש בידיעה הזאת שהמקום הבטוח שלו כל הזמן איתו
זה בטח נותן לו הרבה ביטחון.
קצת מאיט את הקצב, עם זה אי אפשר להתווכח
מצד שני כל מה שהוא צריך שיגן עליו כל הזמן איתו.
תארו לכם שהיינו יכולים ללכת כל הזמן עם כל מה שנותן לנו ביטחון
שבכל רגע נתון אנחנו יכולים להיות במקום שהכי מגן עלינו.
אפשר להסתכל על זה גם אחרת
בעצם כל מה שאנחנו צריכים כבר יש לנו
לא צריך לחפש את זה בשום מקום
בית אמיתי כזה מבטון ולבנים הוא בעצם מטאפורה
מטאפורה לכל הכוחות שייש לנו
אולי אנחנו צריכים לקחת את זה מהשבלול
להבין שהכל כבר ישנו רק צריך להאמין.
להאמין בעצמינו שהכל כבר יש לנו בעצם
קצת אמונה בעצמינו והכל מסתדר.
2 – הוא הולך לאט
לאט לאט אבל הוא בתנועה
איך שיוצא הגשם הוא יוצא
מבין שעכשיו זה הזמן להוציא את המחושים
לרחרח מה קורה בחוץ
להבין שעכשיו זה הזמן
שהגיע השעה.
מצד אחד הוא מבין, השבלול שייש זמן להשתבלל
כשלא נעים וחם הוא נעלם
מבין שעכשיו זה לא הזמן.
מצד שני יש לו טיימינג מושלם
כל שנה מחדש בדיוק בזמן הוא יוצא למסע
לאט אבל בעיקביות
לוקח את כל מה שייש לו והולך
רק הוא יודע לאן.
אפשר ללמוד ממנו לחכות לטיימינג הנכון
ואז פשוט להתחיל ללכת
להוציא מחושים לבדוק מה קורה בחוץ
ולדעת שעכשיו זה הזמן.
אפשר לקחת ממנו את הפרספקטיבה
את הידיעה מתי זה הזמן הנכון לכל דבר
לסמוך על עצמינו על החושים שלנו
שאנחנו יודעים הכי טוב בשבילנו
מה נכון לנו ומתי.
3 – זוגיות – כל מילה מיותרת.
בחיים לא שידעתי שייש לו זוגיות לשבלול
תמיד הוא נראה לי בודד כזה
חי עם עצמו ולא מתקשר עם אחרים.
רק כשבא הקייץ הוא מצטרף לחבר׳ה
שואב מהם כח כנראה
לעבור את חודשי הקייץ החמים.
מטפס לו על צמחים יבשים
מצטופף לו קרוב קרוב לכל החברים שלו
שואב לו כח מחברים בתקופות קשות.
מסתבר שכמו כולם הוא זקוק לחיבור
שחיבור נותן כח
יש כל מינו חיבורים בחיים
כל אחד נותן לנו כח אחר
אבל בלי חיבורים הרי אי אפשר
״ לא טוב היות האדם לבדו ״
מסתבר שגם לשבלול לא טוב לבד
וככה על השביל הרטוב הוא מצא לו את בת זוגו
מתחבק איתה חזק חזק
ממש שואב ממנה כוחות.
אומרים שחיבוק של יותר מ 30 שניות
טוב לנשמה, מעלה את רמת האנדרופין בגוף.
ובתוך כל הבידוד הזה שכופה עלינו הזמן האחרון
אסור לנו לשכוח את החיבוק, את המגע
את הצורך הכי בסיסי שלנו באהבה
כזאת שאינה תלויה בדבר.
4 – בסוף נמות
מה מחזיק אותנו בחיים?
ברמה הכי פשוטה וגם הכי גבוהה
אנחנו פשוט יודעים שבסוף נמות
אבל
היום לא.
זהו, זה בלבד מספיק
כדי להמשיך את המסע הזה של החיים.
מפה אפשר רק לעלות
מתי זה יקרה הרי ממילא אין לנו מושג
אז בינתיים שווה לחיות
הכי טוב שאפשר
החיים זה כאן ועכשיו
אין חיים אחרים והם קורים רק פעם אחת.
גם השבלול לא יודע מדי ימות
מתי ברגע אחד של חוסר תשומת לב
בטיול של בוקר מישהו פשוט ידרוך עליו
ימחץ אותו למוות
ובכל זאת הוא יוצא לדרך
לאט לאט בזהירות עם הבית על הגב
בדיוק בזמן הוא יוצא ליום חדש
מחפש איפה ימצא את הזוגיות שלו
שתיתן לו כח.
כל כך הרבה אי ודאות יש לנו בחיים
והיא מפחידה ומערערת
לפעמים, במיוחד עכשיו היא גם משתקת
אז נכון הכל יכול לקרות
גם הדברים הכי גרועים כמו מוות קורים
ומנגד
״הכל צפוי והרשות נתונה״
הרשות שלנו לבחור בחיים
לחיות אותם הכי טוב שאפשר
הכי טוב שאנחנו יודעים ויכולים.
ותמיד נזכור שבסוף נמות
ונקום בבוקר ונקווה ש היום לא.
ונחייה ונעוף עליהם, על החיים
כי אין לנו חיים אחרים
ויש לנו רק את החיים האלו.
5 – אין
האמת אין לי עוד תובנות
אבל אמרו לי שכותרת עם מספר אי זוגי יותר טובה
סוג של טריק שכזה.
אז בכל זאת תובנה
מס אי זוגי מושך יותר לקריאה ממס זוגי
למה ?
אין לי מושג אבל ככה זה.
Comments
נפלא נפלא נפלא…. התוכן והתמונות
איזה שמחה- תודה רבה !
החיבור שעשית בין המילים לתמונות נפלא ומעורר השראה, תודה עידו! מחכה להמשך.
תודה טל – כל החיים זה המשך, מוזמנת להרשם לניוז לטר של הבלוג , אני שם במתינות הראויה.
איזה יופי !
הכל צפוי והרשות נתונה.
תודה על התזכורת
כתוב יפה תמונות מהמממות
תודה רבה , כן המשפט הזה שנמצא כבר בתנ״ך מכיל כל כך הרבה משמעות
מקסים! ניסיתי מספר ראשוני בכותרת?
ככה אומרים אני יודע…
הסתיו השבלולים. המילים שלך כל אלו מעלים את מפלס חמימות הלב. תודה רבה תובנות חשובות וצילומים נהדרים. ולחיי הזוגיות….
כל מילה – תודה
מהמם! כתבת מדהים
תודה מאיוש – שמח שקראת ואהבת
אני ממש ממש מרגישה כמו שבלול ולמדתי לאחרונה להקשיב לעצמי
תודה על הטיפים החשובים
באהבה – מפליא מה אפשר ללמוד משבלול- אין על התבוננות הזאת
נהדר, אהבתי את התובנות שלך והתמונות מקסימות
תודה יהודית עשית לי חם בלב
נפלא..שמחה לגלות את הבלוג הזה
שמחה לגלות שילוב כל כך מעניין ומעורר השראה בין הצילום למילה הכתובה
והתרגשתי מצילום החיבוק הזוגי השבלולי…
עורר בי כזה געגוע.. לחיבוקים!
אשמח לקרוא עוד
תודה
הי עדנה , ברוכה הבאה – איזה כיף , לרשום אותך לרשימת התפוצה?