דברים שמביאים לי שמחה

ממשהו שמגדיר חלק שלם מההוויה שלי?
שאלה מורכבת ולא פשוטה עבורי כלל וכלל.
היום שבו עזבתי אותו לאנחות המפרק היה יום מורכב
היו רגעים שהרגשתי שקשה לי לנשום
היו רגעים שבהם נשמתי לרווחה
נשימה ארוכה כזאת , שמכניסה הרבה אויר לריאות.
לאורך כל היום ליוותה אותי התמונה של גלית גוטמן.
הקשר בינינו שווה פוסט כשלעצמו והוא מסמל בעיניי הרבה.
היא איתי כמעט מההתחלה , היו שנים שהיינו מתראים הרבה
ובשנים האחרונות עוקבים באהבה אחד אחרי השנייה.
בסוף היום המצאתי האשטאג – #מי_צריך_סטודיו
הוא עוזר לי ההאשטאג הזה – נותן לי פרופורציות
איתו הבנתי שמה שמגדיר אותי הוא לא הסטודיו שלי
שאני כל מי שאני בלי צורך בחלל משלי.
ולמזלי אמיר יהל מארח אותי יפה יפה בסטודיו שלו
ויש לו סטודיו פרקטי עם daylight – יפיפה שעושה לי טוב על הנשמה.

צילום בשבילי נמצא בכל מקום
רק צריך לפקוח את העיניים
להיות סקרן
לראות
להביט
להסתכל
להתבונן.
מאז שאני זוכר את עצמי אני עם מצלמה
ילד אי שם בסוף בי״ס יסודי הולך עם מצלמה ומצלם.
התחלתי עם מצלמה שקראו לה זורקי 3 – רוסייה
ישנה כזאת כמו מפעם.
בהתחלה היה פילם ששולחים לפיתוח
באמצע זה היה בשקופיות,פורמט בינוני ממיה 6*7
אח״כ עברתי לדיגיטלי
והיום אני הכי אוהב את זאת שבטלפון הנייד.
האמרה שהמצלמה הכי טובה
היא זאת שהכי זמינה – נכונה היום מתמיד בעיניי.
אני אוהב את הפורמט המרובע
יש בו משהו שגורם לי להתייחס אחרת לפריים.
היופי נמצא בעיניי בכל מקום, בכל דבר
הוא רק מחכה שיגלו אותו.

לפעמים אני מרגיש כמו מפיץ בשורה
יש פעמים שהיא ברורה ויש פעמים שקשה לי.
לא קל לבוא עם רעיון חדש,שונה ואחר
יש ימים שאני מרגיש שאני יכול להרים את העולם כולו.
ויש ימים שאני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי.
אני מאמין בכוחו של דימוי
להעלות מחשבות,רגשות ותחושות מן התת מודע.
ביכולת שלו,של הדימוי להציף רעיון מקורי
לתת למחשבה חדשה לצוץ ממעמקי התודעה.
2 התמונות האלו נמצאות היום עמוק במחשבה של שתי נשים
חכמות ורגישות שפתחו את עצמן למקום זה
וגילו מחשבות ורעיונות שהיו בתוכן
כאלו שהתמונה עזרה להן להציף
מתוך זרם תת קרקעי של תודעה
אל פני השטח שם אפשר לתת להם מרחב של ביטוי, של אמירה.
בכל פעם שזה קורה , אני נדלק שוב
מבין ויודע שבקרוב, בקרוב מאוד

״זה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו״

ב 19 לנומבמבר לפני 17 שנה אזרתי אומץ
יצאנו תמר ואני ל blind date
לקחתי אותה ל״פועה״ בשוק הפשפשים
היא אומרת ש״חפרתי״ ולא נתתי לה לפתוח את הפה
אני שקצת מתמרד מול הוורסייה הזאת של הארוע
יודע שבוודאי יש בו יותר משמץ של אמת.
כי אני כידוע חסר גבולות ואהובתי היא המקשיבה הכי טובה שייש.
מאז אנחנו ביחד במסע הזה.
התחתנו.
עשינו 3 ילדים.
בנינו בית.

זוגיות זה קונספט מאתגר
למזלי בחיים יש לי את תמר.
לפעמים היא קוראת לעצמה ״הצודקת״
אני חושב שיותר נכון לקרוא לה ״המדוייקת״.
שנים אני קורא לה ״בולי״
כי היא בול בשבילי.
ביחד אנחנו גדלים,מתפתחים בזוגיות שלנו וגם כ״א לחוד.
בשנה האחרונה בה עברתי לעבוד בחלק מן הזמן בבית
אנחנו לומדים יותר טוב אחד את השני
מייעצים,תומכים, מעצימים אחד את השני.
אהובתי היא האחת שלי
וכמו שאבא שלי אומר לשלושת בניו ולבעלה של בתו
״כל בוקר שאתם קמים והיא לצדכם – תגידו תודה.
גם היום בבוקר – אמרתי תודה.

זהו – סיימתי לעת עתה עם רשימת השמחות השנתית שלי
ואיזה כיף לי שייש לי בלוג שחוגג היום שנה
ככה אני יכול להודות ולכתוב עליהן, על השמחות שלי.