מעוף הפרפר
את תאוריית מעוף הפרפר אני מכיר מאוד בקטנה.
אני חושב שהיא מדברת על כך שמשהו שקורה הרחק ממך
יכול בסופו של דבר להשפיע עלייך מבלי שידעת עליו אפילו.
בהמשך ישיר לפעמים שיחת טלפון תמימה יכולה לתפוס אותך,
ככה פתאום ולהתחיל לשנות אותך, בלי שידעת , בלי שהתכוונת.
כל שנותר לך הוא לתת אמון בסירה שעלית עליה.
וגם אם לפעמים נדמה לך שאתה באמצע רפטינג מטורף
מה שנשאר היא התקווה שתעבור את כל האשדות בשלום
ושסופו של כל נהר להגיע ולזרום בנחת אל הים.
לפני שלושה חודשים בערך שוחחתי עם גלית ברש אקרמן.
על גלית ועל זמן זיתים אני שומע מתמר כבר הרבה זמן.
אחת לזמן אשתי מרימה קלאץ ונוסעת לבית לחם הגלילית.
לפעמים חוזרת עם שמן זית טעים { של אקרמן כמובן}
לפעמים עם לחם טוב.
אבל תמיד היא חוזרת משם עם אויר בכנפיים.
גלית למי שלא מכיר מדברת ברור.
כל כך ברור שבא לך להשתיל את זה במח שלך, כל מילה, כל משפט.
יש לה הרבה נסיון בכתיבה, בשווק.
אבל נראה לי שיותר מכל היא מבינה באנשים.
הבינה שלה כלפי הייתה שכדאי שאצטרף לקורס הקרוב של יוצאים לאור.
כי הרצאה של 15 דק׳ זה בדיוק מה שאני צריך.
האמת ישב לי בול
הקורס הזה כבר יושב לי הרבה זמן בראש.
חלום שלא ברור שאם ומתי יתגשם.
מזל שלפעמים הם מתגשמים החלומות.
כמה בעיות לוגיסטיות היו צריכות להפתר בדרך בעיקר של מימון.
סופו של דבר שב 15-5 התייצבתי ב open valley בקיסרייה.
כמו סטודנט צעיר נכנס לקורס של 8 מפגשים – קטן עליי…
בדיעבד – ממש לא.
עוד 10 אנשים יושבים שם סביב השולחן
4 גברים ו 6 נשים.
אני כהרגלי, שקט מתבונן כבר יודע לא ישר ל״הוציא קוצים״ .
מולנו שתי נשים גלית שאותה אני כבר קצת מכיר
ואיריס יוגב שמתחת לתדמית הרצינית והקשוחה
היא תמיד יודעת להקשיב, לא לוותר.
היא איתך עד שתגיע באמת למהותו של עניין.
חוץ מזה יש שם נפש רכה,שלעיתים גם מזילה דמעה
ויש לה סיפור מלא השראה.
את היום הראשון סיימנו בכך ששיתפנו בשריטות שלנו
אני זכיתי מקום ראשון…
בקיצור
עליתי על הסירה והתחלתי להפליג.
לפעמים היא הייתה ממש יציבה הסירה
ולפעמים הרגשתי שאני על הרפסודה של יוסי גינסברג
ההוא מ ״בחזרה לטואיצי״.
איריס וגלית מיומנות מאוד
ברפטינג נפשי סוער על גבי נהרות התמה…
בהקשבה, בנחישות ובדיוק אין סופי.
לעיתים נדמה שאין לו סוף – לדיוק.
הן הובילו אותי ואת 10 המופלאים והמופלאות שהיו איתי.
כל אחד ואחת בדרכו , בדרכה.
לא סתם נשאבתי לדימויי נהר ורפטינג בפוסט הזה.
לעיתים במהלך הקורס היה נדמה לי שאני יכול להרגע
שאין יותר אשדות סוערים בפתח ואז, דווקא אז
כשהיה לי נדמה שאני ממש בפתחו של החיבור הרגוע לים
אז התחילו להישמע מרחוק קולות של מים סוערים
ועד מהרה מצאתי את עצמי מסתחרר
נזרק מצד אחד של הנפש לצידה השני
המילים מאיימות להציף אותי.
בסבלנות והקשבה אין סופית
הן הובילו אותנו אט אט
על גבי נהרות הנפש שלנו
שחיפשו להן מקום בטוח.
כל אחד לחוף שלו ,שמתאים לו
שבו הוא יכול קצת לנוח, להרגע ולשאוף אויר.
את הקורס
קינחנו בערב מרגש ומסעיר
בו סיפרנו כל אחד את הסיפור שלו
את המסע על גבי הנהר.
לכולנו היה זה מסע לא פשוט.
הוא דרש מאיתנו חיטוט וחיפוש עמוק לתוך נבכי הנפש.
10 סיפורים. 10 ריגושים.
10 חברים שרכשתי ככה סתם באמצע החיים.
בלי להתכוון בלי לדעת.
במקום אחד הפרפר השיק בכנפיו.
במקום אחר התרחש דבר מופלא ומרגש.
ביתי הפרטי סער בשבועיים האלו.
הכנסתי מבלי משים את הבית לטלטלה.
טוטאליות זה גם החוזק שלי וגם החולשה שלי.
כשאני בתוך משהו אני לא רואה ממטר
מכוון מטרה, נכנס בכל הכח.
אבל בדרך, בסערה, לא ראיתי את תמר
היא התכופפה והתכופפה
כדי לעבור את הסערה
וכמעט שנשברה.
מזל שלעץ שלנו יש שורשים עמוקים ויציבים
שהשתרגו להם עמוק עמוק
אחד בתוך הלב של השני.
הסערה חלפה, הנהר נרגע,
והרפסודה שעליה הייתי כמעט חישבה להישבר
הגיעה בסוף למנוחה לחיבור השקט של הנהר והים.
הים שאותו תמר כל כך אוהבת.
חודש אחרי
ואני בדרך לבית לחם הגלילית
עושה את דרכי ל״זמן זיתים״
תודו שרק השם עושה חשק.
הכביש לשם הוא מהיפים בארץ
מתפתל בין יערות של אלונים עתיקי יומין
פניה קטנה לשמאל ובטוח תפגוש בדרך
גם את מאיר שלו.
ושם בתוך מטע זיתים מחכה שולחן ארוך
מלא בדפי A-3 – שרק מחכים להתמלא.
חלון גדול שצופה למטע זיתים
ומתחתיו שולחן ,לחם טוב מנדב קינוחים
לבנה,שמן זית, מיים עם לימון וגי׳נג׳ר.
חלק מהמשתתפים
אני כבר מכיר ויש גם כמה חדשים וחדשות.
גדלתי בקבוץ שנים רבות .
תמיד הייתי שם חלק מקבוצה.
לא קל לי בקבוצות מצד אחד
אני הרי אמור להרגיש שם הכי בנח – אז זהו שלא.
מודה, עם הזמן אני משתפר, פותח את עצמי
את הלב שלי לאנשים חדשים
לומד להוקיר את ההזדמנות
לפגוש עוד ועוד אנשים מעניינים ומרגשים.
מזל ששוב איריס וגלית איתנו
שוב עוזרות בניווט
הפעם הנהר פחות סוער
אבל צריך לחתור, כל הזמן לחתור, רק ככה מתקדמים פה.
אחרי יומיים של חתירה מאומצת
השרירים כואבים אבל הדרך מתבהרת
יש תחושה שהשייט על הנהר יותר קלה עכשיו
זורמת, מהירה.
חזרתי הביתה עם 5 ליטר של שמן זית משובח מבית אקרמן
למדתי גם תוך כדי מה זה משפחה
תומכת ועוזרת במילים ובמעשים.
בזכותה של איריס גם ביקשתי סליחה.
סיפור אחרון ודי.
היינו כיתה של 6 מלידה ועד סוף כיתה ו׳
כיתה קטנה רק 6 נולדו ביטבתה אז בשנת 1966.
בכיתה ז צירפו אלינו ביום אחד 7 ילדי חוץ
אחת מהן היתה מיכל מבאר שבע.
ילדה צנומה עם שיער שחור מקורזל
ואני עשיתי לה את המוות.
בסוף השנה היא חזרה לבאר שבע
זיכרון עמום.
התבגרתי עם השנים
אבל אז הייתי זה ש״מסוגל לשגע עדר פילים״
את מיכל שיגעתי עד שלא יכלה יותר.
ביקשתי ממנה סליחה, שם בזמן זיתים,.
אני לא יודע את שם משפחתה
אינני יודע לאן ואיך התגלגלו חייה.
מקווה שהסליחה שלי איך שהוא תגיע
לפחות בכוונה שלי היא כבר שם.
ואולי הפרפר במעופו יגיע איך שהוא אל מיכל
ינחת על כתפה והיא אולי תסלח.
בקשה אחרונה
בקשו סליחה – זה טוב לנפש
מנקה אותה קצת מאורר אותה ממשקעי העבר.
ולסיום סיומת
1 – מה השריטה שלכם?
2 – ממי הייתם מבקשים סליחה?